פרק 6: רוצה שנלך לשער ביחד?
אחרי הבוקר הרומנטי ההוא, הלכנו למשרד הממשלתי המקומי כדי להחזיר את הרישום של סיה שבוטל לאחר מותה.
תהיתי אם אדם שכבר הוכרז כמת בכלל יכול לקבל בחזרה את זהותו החוקית, אבל התברר שהמערכת המנהלית של קוריאה הדרומית הייתה יסודית הרבה יותר ממה שדמיינו.
“מינג’ון, קוראים לזה ‘בקשה להכרה בחזרה לחיים’. זה לא מצחיק?”
“כן. שמעתי על זה בעבר, אבל חשבתי שזאת בדיחה. אני לא מאמין שזה באמת קיים.”
שמעתי שהטופס הזה קיים בגלל מקרים שבהם אנשים נעדרים מופיעים לפתע בחיים.
מעולם לא דמיינתי שסיה שלי תהיה זו שתמלא אותו.
לאחר שסיימנו עם הניירת, פנינו ישירות למרכז הערכת דרגות שמופעל על ידי מנהלת הציידים.
“כל מי שהיה צייד בעבר חייב לעדכן את הדרגה שלו מיד לאחר שמאשרים את הבקשה שלו לחזרה לחיים? איזה מין חוק זה?”
“נכון? למה יש בעולם כל כך הרבה חוקים מוזרים?”
נדמה לי שפעם שמעתי שבאחת ממדינות ארצות הברית, אם תלמידים מגיעים לבית הספר רכובים על סוסים, מנהל בית הספר מחויב לטפל בסוסים שלהם במשך כל היום.
החוק הזה נשמע מוזר וחסר תועלת בדיוק באותה מידה.
בכל מקרה, הצורך להגיע למרכז ההערכה מיד לאחר אישור הבקשה שלה היה מטריד, אבל לפחות סיה הייתה מסוגלת להשתמש בהשתגרות.
השתגרנו לשם, וברגע שהגענו היא התחילה למלא את הטפסים.
“סליחה, אני חייבת להיכנס לבד להערכת הדרגה?” שאלה סיה את פקידת הקבלה בזמן שמילאה את הטופס.
פקידת הקבלה במרכז ההערכה השיבה לה באדיבות.
“את יכולה להכניס איתך אדם נוסף אם תרצי. החוק השתנה לאחרונה.”
“באמת? איזו הקלה.”
אפילו בזמן שדיברה עם פקידת הקבלה, סיה נצמדה לזרועי.
לאחר מכן הניחה את העט והסתובבה אליי.
“מינג’ון, אם אנחנו כבר כאן, רוצה שגם אתה תעבור הערכת דרגה מחדש?”
“גם אני?”
“כן. בכל מקרה אנחנו צריכים לעדכן את הדרגות שלנו פעם בשנתיים. כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שעשית את זה?”
לא חשבתי על כך.
במשך השנה האחרונה חייתי כמו שבר כלי ושכחתי כמעט כל דבר שהיה קשור להיותי צייד.
מתי הייתה הפעם האחרונה שעברתי הערכת דרגה מחדש?
“שנה… ועשרה חודשים.”
“אז ממילא כמעט הגיע הזמן! מושלם. בוא נעשה גם את שלך כשאנחנו כבר כאן.”
סיה לקחה טופס נוסף מפקידת הקבלה והושיטה לי אותו.
היה היגיון בדבריה, ולכן החלטתי לעשות כדבריה ולעבור גם אני הערכה מחדש.
לאחר שסיימנו למלא את הטפסים, פנינו אל חדר ההערכה.
‘איזו דרגה אקבל?’
אלא אם כן יקרה משהו יוצא דופן, כנראה אשאר בדרגה ד’.
אם יהיה לי מזל רע אולי אקבל דרגה ה’, אבל שמעתי שכמעט אף פעם לא מורידים דרגה.
גם סוג ההתעוררות שלי לא אמור להשתנות.
אבל מי שבאמת סקרנה אותי הייתה סיה, לא אני.
בעבר היא הייתה בדרגה ד’, בדיוק כמוני.
אבל זה היה אז.
כשהייתה בת אדם, סיה הייתה רק ציידת בדרגה ד’.
עכשיו היא הייתה דרקונית שחיה במשך אלפיים וחמש מאות שנה — ישות שנמצאת מעבר לכל קנה מידה רגיל.
היא השתמשה בכוח מסתורי שנקרא דיבור הדרקון, דבר שמעולם אפילו לא שמעתי עליו, והייתה מסוגלת להשתמש בקסמים ברמה גבוהה כמו השתגרות בלי נוסחה ובלי שום מאמץ נראה לעין.
העוצמה שלה הייתה חסרת תקדים.
ואם ההשערה שלי הייתה נכונה, כל מה שהיא הראתה לי עד עכשיו היה רק חלק זעיר מכוחה האמיתי.
בהתחשב בכל זה…
‘מה יקרה אם התוצאה תהיה בלתי ניתנת למדידה?’
בדרך כלל, אדם קיבל דרגת “בלתי ניתן למדידה” רק כאשר כוחו היה חלש כל כך שלא היה טעם לנסות למדוד אותו.
אבל היה גם מקרה נוסף, שכמעט איש לא ידע עליו ושעדיין התקיים רק מבחינה תאורטית:
אדם שעוצמתו גדולה כל כך שמערכת הדירוג הקיימת פשוט אינה מסוגלת לסווג אותו.
גם אדם כזה יקבל דרגת “בלתי ניתן למדידה”.
אלא שמעולם לא דווח אפילו על מקרה אחד כזה.
‘זה יעורר סערה בכל העולם, לא רק בקוריאה.’
לכל הפחות, זה יגיע לחדשות ברחבי העולם.
מלא ציפייה, הבטתי בסיה.
אבל בזמן שאני כמעט התפוצצתי מהתרגשות, סיה לא נראתה מתעניינת במיוחד בדרגה שלה.
היא פשוט המשיכה להביט בי בזמן שהלכנו.
“סיה, יש לי משהו על הפנים?”
“לא. פשוט מרגיש לי מוזר להיות כאן איתך, מינג’ון. אני שמחה, אבל זה גם קצת משונה.”
“הממ. עכשיו כשאת אומרת את זה, גם אני מרגיש ככה.”
מעולם לא הייתה סיבה להביא אדם נוסף להערכת דרגה, ולכן תמיד הגעתי לבד.
אחרי שסיה אמרה את זה, גם לי הרגע הזה התחיל להרגיש קצת מוזר.
כשהגענו לחדר הבדיקה, אחת העובדות קראה בשמותינו.
“יון מינג’ון, ג’ונג סיה.”
“כן!”
“הגעתם יחד. מי מכם רוצה להיבדק ראשון?”
“סיה, רוצה להתחיל?”
“לא, תתחיל אתה, מינג’ון. לי לא אכפת.”
בזכות סיה, הייתי הראשון שעבר את ההערכה מחדש.
“התהליך זהה לזה שעברת כשמדדו לראשונה את הדרגה שלך, אז פשוט תרגיש בנוח.”
נכנסתי לאזור הבדיקה, וסיה נופפה לי ממקומות הישיבה שבאזור ההמתנה.
זמן קצר לאחר מכן החלה ההערכה שלי.
לא הייתי לחוץ במיוחד.
לא ציפיתי לשינוי משמעותי כלשהו.
קולה של העובדת נשמע מתוך הרמקול בחדר.
“הזרם מאנה לתוך הטבעת שנתנו לך, ולאחר שתקבל את האות, תקוף את בובת האימונים.”
כפי שהורו לי, הזרמתי מאנה לתוך טבעת ההערכה ואחזתי בחרב העץ.
רגע לאחר מכן ניתן האות.
מיד רצתי לעבר בובת האימונים שבצדו השני של החדר.
כשהתקרבתי—
ווווש!
הנפתי את החרב בכל כוחי.
קלאנג! קלאנג!
נראה שהמכה הראשונה שלי לא פגעה כמו שצריך; איבדתי את התחושה שהייתה לי לקרב.
אבל…
‘זה הולך יותר טוב ממה שציפיתי.’
עם כל מכה, הרגשתי שהאינסטינקטים ששכחתי מזמן חוזרים אליי.
קלאנג! קלאנג! קלאנג!
בובת ההערכה השמיעה צליל משונה בכל פעם שפגעתי בה, צליל שכמעט אף פעם לא שמעתי מחוץ למבחני דרגה.
זה לא היה צליל נעים, אבל התעלמתי ממנו והמשכתי להניף את החרב בכל כוחי עד שנגמר הזמן.
באותו רגע באמת הרגשתי כאילו חזרתי שנה לאחור.
“המדידה הסתיימה! אנא המתן לרגע.”
לפי הוראת העובדת, התיישבתי לצד סיה.
“כל הכבוד, מינג’ון! היית מעולה! בכלל לא החלדת.”
“ב-באמת?”
“כן. דאגתי שלא תצליח להראות את היכולת האמיתית שלך, אבל חוץ מהדקה הראשונה בערך, נראית בדיוק כמו מינג’ון שאני מכירה.”
גם אני הרגשתי כך, ולשמוע את סיה אומרת את זה גרם לי להרגיש בטוח יותר לגבי התוצאה.
לא נאלצנו לחכות זמן רב.
[יון מינג’ון / דרגה ד’ / סייף
כוח: 28
סיבולת: 24
זריזות: 24
מאנה: 16
ממוצע: 23
יכולת מיוחדת: אין (+0)
ממוצע סופי: 23]
אחת העובדות פתחה את הדלת ונכנסה.
“לא חל שינוי בדרגה או במקצוע שלך. תודה על זמנך.”
“תודה. פיו, זה לא רע.”
מלבד העובדה שכמות המאנה שלי ירדה בנקודה אחת, כמעט שום דבר לא השתנה.
בהתחשב בכך שבמשך השנה האחרונה בכלל לא עסקתי בציד, זו הייתה תוצאה טובה במיוחד.
נראה שסיה הבינה איך הרגשתי, והיא טפחה עליי ואמרה שעשיתי עבודה טובה.
“הבאה בתור היא ג’ונג סיה. הממ, רגע אחד.”
אבל בזמן שהעובדת בחנה את המסמכים של סיה, היא נבהלה לפתע כאילו ראתה רוח רפאים.
“סיה… הגעת להערכה מחדש בעקבות בקשה לחזרה לחיים של אדם שהתעורר?”
“כן.”
“אלוהים… אז את… חוזרת? וואו! אף פעם לא פגשתי חוזרת לפני כן!”
העובדת, שעד אותו רגע שמרה על ארשת מקצועית לחלוטין, הפכה לפתע לדברנית ברגע שהבינה שסיה היא חוזרת.
עיניה העייפות וחסרות החיים של עובדת משרד התמלאו לפתע בסקרנות ילדותית.
“רק שמעתי מדי פעם על חוזרים בחדשות. אף פעם לא פגשתי אחת במציאות! וואו… איך הרגשת כשחזרת—”
ואז, כנראה לאחר שהבחינה במבטים שלנו, העובדת עצרה את עצמה, כחכחה בגרונה וחזרה להתנהגות המקצועית שלה.
“אהמ. אני מתנצלת. זה היה לא מנומס מצדי…”
“זה בסדר. גם אני כנראה הייתי מגיבה ככה. חוזרים הם לא בדיוק דבר נפוץ.”
“תודה על ההבנה. הערכה מחדש לחוזרים כמוך דורשת מעט יותר זמן הכנה, אז אני מקווה שלא אכפת לך להמתין.”
לאחר שחזרה להתנהגותה הרגילה, העובדת התחילה להכין את ההערכה של סיה.
במהלך ההמתנה הקצרה מצאתי את עצמי מדמיין את התוצאה עוד לפני שקיבלנו אותה.
המערכת תקבע שהעוצמה שלה בלתי ניתנת למדידה.
הבודקת תיכנס ללחץ.
בדיקה שנייה תפיק תוצאה בלתי נתפסת…
בכירים ממנהלת הציידים יגיעו לראיין אותה, בזמן שהגילדות הגדולות יציעו לה סכומים בלתי מוגבלים ויתחילו להתחרות ביניהן כדי לגייס אותה…
‘אני גאה בך, סיה.’
איך כדאי לי לברך אותה כשזה יקרה?
אולי בהתחלה אעמיד פנים שאני בכלל לא מתרשם, ואז, ברגע שהיא תתחיל להתבלבל, אחגוג איתה כמו שצריך.
בזמן שהייתי שקוע בדמיון הזה, ההערכה של סיה החלה.
סיה כנראה הייתה מסוגלת לשחק עם בובת ההערכה הזאת כאילו הייתה צעצוע.
החומרים המיוחדים שמהם הייתה עשויה הפכו אותה לעמידה מספיק כדי שבתנאים רגילים יהיה כמעט בלתי אפשרי אפילו לשרוט אותה, אבל אין שום סיכוי שהאדם שיצר אותה הביא בחשבון ישות יוצאת דופן כמו דרקונית.
תהיתי באיזו צורה היא תרסק אותה לרסיסים.
מלא ציפייה, צפיתי בהערכה שלה.
אלא ש…
“…?”
איפה הייתה העוצמה האדירה שהיא הראתה לי כשנפגשנו מחדש?
סיה תקפה את הבובה באמצעות קסמים רגילים, בדיוק כמו כל קוסמת רגילה אחרת.
היא נראתה בדיוק כפי שנראתה לפני שנולדה מחדש — קוסמת רגילה לחלוטין בדרגה ד’.
‘למה…?’
למה היא מסתירה את הכוח שלה?
בזמן שצפיתי בבדיקה שלה בלי להבין מה היא מתכננת, התוצאות הגיעו.
“…מה?”
העובדת בדקה ראשונה את התוצאות והטתה את ראשה כשהביטה בדוח.
“זה מוזר. הנתונים שלך בכלל לא השתנו?”
[ג’ונג סיה / דרגה ד’ / קוסמת
כוח: 15
סיבולת: 21
זריזות: 23
מאנה: 29
ממוצע: 22
יכולת מיוחדת: אין (+0)
ממוצע סופי: 22]
הנתונים המשוערים שהעובדת הראתה לנו היו כמעט זהים לחלוטין לאלה שהיו לסיה כשהייתה בת אדם.
העובדת גירדה את ראשה בבלבול, אבל סיה רק חייכה בשלווה.
“זה לא מצב נפוץ, אבל חוזרים כמוך בדרך כלל חוזרים חזקים יותר משהיו בעבר. הנתונים שלהם עשויים לעלות מעט, או שהם עשויים לקבל יכולת מיוחדת. אבל אצלך… שום דבר לא השתנה.”
הבודקת הביטה בה באהדה.
“אני מקרה חריג?” שאלה סיה והעמידה פנים שאינה יודעת דבר, בזמן שאני עדיין הייתי מבולבל לחלוטין.
“כן. חוזרים בדרך כלל מראים שיפור כלשהו, בין אם הנתונים שלהם עולים ובין אם מתעורר בהם כוח נוסף. מידת השיפור משתנה, אבל… רק ליתר ביטחון, נמדוד אותך פעם נוספת.”
הבודקת בחנה אותה שוב.
התוצאה הייתה זהה.
[ג’ונג סיה / דרגה ד’ / קוסמת
כוח: 15
סיבולת: 21
זריזות: 23
מאנה: 29
ממוצע: 22
יכולת מיוחדת: אין (+0)
ממוצע סופי: 22]
הבודקת הטתה את ראשה למראה התוצאה, ואז מסרה לסיה את המסמכים הדרושים להנפקה מחדש של רישיון הציידת שלה.
“את בטח מאוכזבת. ניצור איתך קשר בנפרד בהמשך, אבל אם תיתקלי בבעיה כלשהי לפני כן, בבקשה תודיעי לנו מיד.”
“בסדר! בוא נלך, מינג’ון!”
סיה אחזה בידי והובילה את הדרך, בלי שנראה שהיא מצטערת אפילו מעט על הדרגה שקיבלה.
“…”
לאחר שמסרנו את המסמכים בדלפק ורישיון הציידת של סיה הונפק מחדש, כבר לא הצלחתי לעצור את סקרנותי.
“סיה, למה בכוונה גרמת לכך שתקבלי דרגה נמוכה?”
וידאתי שאיש אינו נמצא בקרבת מקום ואז לחשתי,
“זה היה בגללי?”
“נכון. בדיוק מה שאתה חושב, מינג’ון.”
סיה אפילו לא ניסתה להכחיש.
יכול להיות שהיא התאימה את עצמה לדרגה ד’ שלי כדי לא לפגוע בגאווה שלי?
כנראה הבחינה בהבעת פניי שנפלה, מפני שסיה הטילה סביבנו את קסם הדממה שבו השתמשה אתמול ואז המשיכה.
“על מה אתה חושב, מינג’ון? אם הדרגות שלנו יהיו רחוקות מדי זו מזו, לא נוכל להיכנס יחד לשערים!”
“…מה?”
זה אמנם לא היה כתוב בחוק, אבל בקרב הציידים היה כלל לא כתוב שלפיו ציידים שהפרש הדרגות ביניהם הוא שתי דרגות ומעלה לא נכנסים יחד כדי לטהר שער, אלא אם מדובר בפריצת שער או בנסיבות מיוחדות אחרות.
“באמת, מה אני אעשה איתך?”
אז זאת הייתה הסיבה החמודה שבגללה היא זייפה את תוצאות ההערכה שלה.
הסתובבתי לעברה, והיא חייכה אליי חיוך קטן וביישני, כאילו לא מדובר במשהו מיוחד.
ובכל זאת, אילו הייתה חושפת את כוחה האמיתי, היא הייתה יכולה לשכתב את ההיסטוריה של הציידים.
היא לא חשבה שחבל לוותר על דבר כזה?
זו הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בראשי.
אבל אז הבנתי משהו.
איזו משמעות יש לתואר ריק או למוניטין עבור דרקונית?
אם דברים כאלה היו חשובים לה, היא הייתה יכולה פשוט להישאר בעולם האחר.
במקום זאת, סיה חצתה ממדים והגיעה לכאן אך ורק בשבילי.
אסיר תודה על כך שעשתה את כל זה מתוך מחשבה עליי, הפתעתי אותה בנשיקה על הלחי.
“תודה.”
“הי־הי.”
נבוכה, סיה התפתלה בביישנות מצד לצד.
ואז אמרה,
“מינג’ון, אם אנחנו כבר מדברים על זה, למה שלא ננסה ללכת עכשיו לשער?”
“לשער…?”
לא לדייט?
“כן. אם כבר הנושא עלה, נוכל להיזכר קצת בימים של פעם. הרי אנחנו נכנסים יחד לשערים עוד מהתקופה שלנו באקדמיית הציידים, זוכר? אי אפשר?”
שער במקום דייט רגיל?
זה היה קצת מוזר, אבל…
‘אם סיה רוצה ללכת, אז נלך.’
הבעיה היחידה הייתה שבמשך שנה שלמה לא פעלתי כצייד בלעדיה.
לא משנה מה נאמר בתוצאות ההערכה שלי, בקרב אמיתי ייתכן שלא אצליח לתפקד כמו שצריך, והבעיות הנפשיות שלי עלולות לחזור ולהשפיע עליי.
כמובן, כשסיה הדרקונית נמצאת איתי, זו לא אמורה להיות בעיה רצינית, אבל…
‘דווקא מול סיה אני לא רוצה להיראות חסר יכולת.’
ידעתי שלא משנה מה אעשה, לעולם לא אוכל להשתוות לישות נשגבת כמוה.
ובכל זאת, אם אראה לה שאני עושה כמיטב יכולתי, לפחות לא אצטרך להתבייש מולה.
אז כדאי שאפסיק לחשוב יותר מדי ופשוט אלך.
אחרי הכול, סיה כבר הבהירה היטב את רגשותיה בכך שחזרה לכדור הארץ.
במקום לדאוג מה היא עלולה לחשוב עליי, אעשה כמיטב יכולתי כדי שאוכל לעמוד מולה בראש מורם.
“למה לא? בואי נלך עכשיו.”
תגובות