פרק 4: אתה גאון!
גם אם מעולם לא ראיתם את זה קורה במציאות, אתם כנראה מכירים את הסצנה: חברה שואלת את בן הזוג שלה, “מי יותר יפה, אני או המפורסמת הזאת בטלוויזיה?” והוא מיד מתחיל להזיע. ראיתי סצנות כאלה כמה פעמים בטלוויזיה וצחקתי.
אבל עכשיו לא יכולתי לצחוק.
מה שחשבתי שהוא רק בדיחה הפך למציאות.
‘איזה פנים אתה אוהב יותר? את אלה שיש לי עכשיו, או את הפנים הישנות שלי מלפני שנולדתי מחדש?’
השאלה גרמה לחזה שלי להתכווץ.
היא אפילו לא השוותה את עצמה לאישה אחרת.
זו הייתה סיה שלפני הלידה מחדש מול סיה שאחרי הלידה מחדש.
במובן מסוים, היא רבה עם עצמה, ואני הייתי המסכן שנתקע באמצע בין שני הצדדים.
‘מה לעזאזל אני אמור להגיד?’
קודם כול, ניסיתי לחשוב על זה בצורה אובייקטיבית ככל האפשר.
סיה האנושית בהחלט הייתה יפה לפני שנולדה מחדש. ולא רק אני חשבתי כך; רוב האנשים שהכירו אותה היו מסכימים איתי.
אבל המראה שלה עכשיו היה פשוט עוצר נשימה.
אפילו שחקניות שהתפרסמו בזכות יופיין כנראה לא היו רוצות לעמוד לצדה.
כן, אם הייתי כנה עם עצמי, כבר ידעתי את התשובה.
הפנים הנוכחיות שלה היו הרבה יותר יפות.
אבל מה יקרה אם אגיד לה את זה ישירות?
‘אז מה לגבי אני של פעם? אתה אומר שלא הייתי יפה אז?’
ואם אגיד שהפנים הישנות שלה היו יפות יותר?
‘אל תשקר לי. אתה חושב שאני לא יכולה לדעת?’
לא משנה באיזו תשובה אבחר, הייתי לכוד.
אימצתי את מוחי בניסיון למצוא תשובה שתספק אותה.
מה אני אמור לעשות?
אם אגיד ששתיהן יפות, זה יישמע כאילו אני לא באמת משקיע מחשבה בתשובה?
מצד שני, לפי מצב הרוח שלה, אולי היא דווקא תשמח לשמוע את זה — אבל זה היה הימור.
‘אי אפשר לדעת בוודאות. אולי כדאי לי לשנות קצת את נושא השיחה?’
זה עשוי לעבוד.
או…
נכון.
אני צריך לשים את עצמי במקומה של סיה.
‘אם הייתי סיה, איזו תשובה הייתי רוצה לשמוע…?’
דמיינתי שאני במקומה וחשבתי מה הייתי רוצה שבן הזוג האהוב שלי יגיד לי.
לאחר שסידרתי במהירות את מחשבותיי, בלעתי רוק ופתחתי את פי.
“סיה, מבחינתי זה לא משנה. את יפה בשתי הצורות, אבל אם הייתי חייב לבחור, הפנים הישנות שלך מוכרות לי יותר, אז אני חושב שאני אוהב אותן קצת יותר. אבל…”
“אבל?”
סיה מיד נעשתה קשובה.
“אני חושב שכדאי לך לבחור בפנים שיגרמו לנשים אחרות לקנא בך אפילו קצת יותר.”
“הפנים שיגרמו לנשים אחרות לקנא בי? למה אתה מתכוון?”
סיה הטתה את ראשה. נראה שהתשובה שלי תפסה אותה לא מוכנה.
טוב.
הצלחתי לבלבל אותה באמצעות תשובה בלתי צפויה, אבל מסקרנת.
עכשיו רק הייתי צריך להנחית את המכה הסופית.
“אני רוצה שתבחרי בפנים היפות יותר — אלה שיגרמו לנשים אחרות לחשוב, ‘אין שום סיכוי שאצליח לגנוב גבר שיוצא עם מישהי יפה כל כך.’ אני גבר, אז אני לא באמת יודע איזה סוג של פנים נשים מחשיבות ליפות…”
“מינג’ון.”
סיה קטעה אותי לפני שהספקתי לסיים.
לרגע חששתי שהיא לא אהבה את התשובה שלי.
אבל השמחה בקולה והאופן שבו עיניה התעגלו מרוב חיוך הבהירו לי בדיוק את ההפך.
“אתה פשוט גאון.”
⸻
‘איזה פנים אתה אוהב יותר? את אלה שיש לי עכשיו, או את הפנים הישנות שלי מלפני שנולדתי מחדש?’
סיה שאלה את מינג’ון מתוך סקרנות טהורה.
לא היה אכפת לה באילו פנים הוא יבחר.
למעשה, לא היה מפריע לה אפילו אם היה מציע אפשרות שלישית.
היא פשוט רצתה להיראות קרובה ככל האפשר לאישה האידיאלית בעיניו.
אחרי הכול, היא הייתה דרקונית שמסוגלת להשתמש בקסם שינוי צורה בקלות שבה אדם רגיל אוכל ארוחה.
‘אז אם כבר, עדיף שאיראה בצורה שהוא ימצא הכי מושכת, נכון?’
אבל התשובה של מינג’ון הייתה קצת מוזרה.
‘הוא רוצה שאשתמש בפנים שיגרמו לנשים אחרות לקנא בי יותר?’
לא בפנים שהוא אהב יותר, ואפילו לא באלה שהיא עצמה חשבה שהן יפות יותר, אלא באלה שנשים אחרות יקנאו בהן?
סיה לא הצליחה להבין את כוונתו.
‘למה הוא מתכוון? הוא רוצה שאני אחליט בעצמי איך להיראות יפה?’
אבל ברגע ששמעה את המשך תשובתו של מינג’ון, ריגוש חלף בכל גופה.
‘להיראות יפה בעיני נשים, לא בעיני גברים. ככה נשים אחרות לא יעזו להתחיל איתו.’
כך סיה הבינה את דבריו.
‘איך לא חשבתי על זה?’
הוא צדק.
היא הייתה חייבת להרחיק ממנו את הכלבות הערמומיות האחרות.
הוא לא שכח אותה במשך כל השנה שבה נעדרה, ואפילו הכין בעצמו טוקבוקי והביא אותו ביום השנה למותה.
ועכשיו היא אמורה פשוט לאפשר לנשים אחרות להתחיל איתו?
בשום פנים ואופן לא.
בכמה מילים בלבד, מינג’ון הבהיר לסיה היטב את רגשותיו.
אבל היה דבר אחד שמינג’ון לא הביא בחשבון.
ככל שסיה תיראה יפה יותר, כך הנשים שיחשקו בו עלולות להיות מאיימות יותר.
‘סוג הכלבות שינסו להתחיל עם מינג’ון שלי יהיה תלוי במראה שלי.’
לסיה לא היה אכפת אפילו במעט מה גברים אחרים חושבים על הפנים שלה.
מבחינתה, הם היו יכולים לחשוב שהיא מכוערת או יפה; זה לא שינה לה דבר.
אבל נשים אחרות ישפטו את ערכו של מינג’ון לפי המראה שלה.
אם היא תהיה יפה מדי, הן עלולות לחשוב, ‘בטח יש משהו מיוחד בגבר שיש לצדו אישה כזאת,’ ולהתחיל להתעניין בו.
היא לא הייתה יכולה להרשות לזה לקרות.
אם אישה תהיה נועזת מספיק כדי להתחיל איתו אפילו כשסיה בצורתה הנוכחית נמצאת לצדו, סביר להניח שגם אותה אישה תהיה יפה או מושכת במידה דומה.
‘אבל אם איראה כמו שנראיתי כשהייתי בת אדם… נשים מרשימות כל כך כנראה לא ירדפו אחריו. כן, זה הפתרון.’
ברגע שהגיעה למסקנה הזאת, עיניה התעגלו בחיוך.
‘אבל זה לא מספיק.’
רק תראו באיזה מין גבר מדובר.
‘אין ספק שמתישהו, לא משנה מה אעשה, תהיה לפחות כלבה אחת שתנסה לפתות אותו.’
האינסטינקטים שלה כאישה אמרו לה שזה יקרה.
‘אני צריכה עוד אמצעי זהירות. עוד. לשנות את המראה שלי? זה לבדו לעולם לא יספיק כדי שאוכל להיות רגועה. תחשבי על משהו אחר, ג’ונג סיה. עוד, עוד. תאמצי את המוח שלך יותר.’
האם למינג’ון היה מושג שסיה מנהלת בתוך ראשה את המאבק השקט הזה?
לא.
כנראה שלא.
⸻
התוכנית שלי עבדה בצורה מושלמת.
נראה שהצלחתי להיחלץ מהמשבר הפתאומי.
מרוצה מתשובתי, סיה חייכה והעניקה לי נשיקה ארוכה על הלחי.
ברגע ששפתיה התרחקו מלחיי, היא אמרה מילות לחש.
[שינוי צורה.]
עדיין לא התרגלתי לראות אותה משתמשת בקסם בלי לחשב נוסחה.
ברגע שאמרה את מילות הלחש, אור מסנוור עטף אותה ואז דעך.
מולי עמדה סיה כפי שנראתה כשהייתה בת אדם.
השיער האדום הבוהק והיופי דמוי האלה שכמעט כישף אותי נעלמו.
במקומם עמדה האישה שאהבתי, בעלת שיער ארוך ורך ופנים מתוקות עם תווי פנים מעוגלים ועדינים.
“אני יפה?”
“את באמת צריכה לשאול? יש בכלל אישה בעולם שיפה יותר מסיה שלי?”
אבל למרות שעניתי באופן כמעט אוטומטי, לא יכולתי שלא לתהות.
כמובן, לא היה אכפת לי איך היא נראית.
בין אם תבחר בפנים האנושיות שלה ובין אם בפנים החדשות שלה, כל מה שהיה חשוב הוא שסיה חזרה אליי בדרך נס.
ובכל זאת, אילו הייתי אישה, חשבתי שהייתי מקנא הרבה יותר בסיה אדומת השיער והיפה באופן בלתי אפשרי מאשר בפנים שהיא לבשה עכשיו.
אז למה היא בחרה בפנים הישנות שלה?
‘דרקונים שופטים מראה בצורה שונה מבני אדם? או שהיא באמת חושבת שהפנים שהיו לה כשהתאהבנו לראשונה יפות יותר?’
עדיין לא הייתה לי תשובה, אבל החלטתי שלא לפקפק יותר בבחירה שלה.
לא משנה איך היא נראתה, היא עדיין הייתה החברה היפה שלי, סיה.
בכל מקרה.
“זה באמת מעלה זיכרונות, נכון?”
עמדנו שם יד ביד והבטנו זה בזו במשך זמן רב מאוד.
רק לאחר שחום ידינו עבר מאחד לשנייה, יצאנו לקנות טוקבוקי כפי שתכננו.
כפי שדיברנו בזמן שאכלנו קודם, שתיים או שלוש מנות כבר לא הספיקו כדי להשביע את סיה עכשיו כשהייתה דרקונית.
בעודה ממשיכה להחזיק בידי, היא השתמשה בהשתגרות.
הנוף השתנה כהרף עין.
“וואו, עבר כל כך הרבה זמן מאז שהייתי כאן.”
היינו בסמטה שקטה ונסתרת בשכונה בסיאול, שהייתה מלאה בדירות קטנות להשכרה.
סיה הביטה סביבה, כאילו שקעה בזיכרונות.
בעיני כל אדם אחר זו הייתה בסך הכול שכונה אפורה וחסרת ייחוד, אבל עבורנו המקום היה מלא באינספור זיכרונות.
בדיוק כפי שנהגנו לעשות אז, חלקנו נשיקה קלה בסמטה המבודדת.
לאחר מכן יצאנו לחפש מקום שמוכר טוקבוקי.
אילו היה לנו מקום קבוע, היינו הולכים אליו מיד.
אבל סיה תמיד אהבה טוקבוקי כל כך, שבמקום להיצמד למקום אחד נהגנו להזמין מכל מיני מקומות.
הלכתי בקצב רגוע כדי לתת לה הזדמנות לראות שוב את השכונה.
בוא נראה.
הייתי בטוח שלא מזמן נפתח מקום חדש שמוכר טוקבוקי איפשהו באזור.
לאחר שהסתובבנו ברחובות קצת יותר מעשר דקות, מצאנו אותו.
“מה תרצו להזמין?”
נראה שהתפריט של מסעדה מודרנית היה זר לסיה אחרי זמן רב כל כך.
כשהיא צמודה אליי, היא עברה על התפריט שעל הקיר, פריט אחר פריט.
לאחר מכן פנתה לעובד.
“ניקח עשר מנות טוקבוקי לקחת, בבקשה.”
…
שמעתי אותה נכון?
תגובות